"מאחורי התמונה המושלמת: האמת הכואבת על דימוי גוף ברשתות"
- הודיה גבעתי
- 4 ביוני 2025
- זמן קריאה 5 דקות
דימוי גוף הוא האופן בו הבן אדם תופס וחווה את הגוף שלו. כיום, רשתות חברתיות כמו אינסטגרם, טיקטוק ופייסבוק הפכו להיות חלק מרכזי בחיינו. אחת ההשפעות המשמעותיות שלהן היא על איך אנחנו תופסים את עצמנו מבחינת הגוף.
כתבה: הודיה גבעתי
הרשתות החברתיות הפכו להיות חלק מרכזי בחיינו, כאשר אחת ההשפעות המשמעותיות שלהן היא על תפיסת הדימוי הגופני שלנו. אידיאלי יופי שמתפשט דרך תמונות, סרטונים וסטוריז ברשתות החברתיות משפיע על איך אנחנו רואים את עצמנו, במיוחד אצל בני נוער. במחקר הזה, נבין איך רשתות חברתיות משפיעות על דימוי הגוף שלנו, למה זה קורה, ואילו תופעות יכולות להיות לזה.
ברוב הרשתות החברתיות בני נוער הם המשתמשים העיקריים, הבעיה היא כי בגילאים האלה הנערים לא תמיד ביקורתיים מספיק כלפי התוכן שהם צורכים ואין להם מודעות להתמכרות ולהשלכות של הרשתות. הרשתות החברתיות יוצרות אידיאלים לא מציאותיים ואז תמיד יש את הלחץ להיות "מושלמים".
באינסטגרם במיוחד, אנחנו רואים המון תמונות של אנשים עם גוף "מושלם". התמונות האלה בדרך כלל עוברות עריכה, כמו פילטרים, תיקוני צבעים או שינויי מבנה גוף. התמונה הזאת של הגוף המושלם, יחד עם ההשפעה של לצבור מלא לייקים ותגובות, גורמת לחץ להיות כמו מה שאנחנו רואים. זה יכול לגרום לתחושת חוסר מספיקות, במיוחד כשאנחנו משווים את עצמנו לתמונות האלה, ולא תמיד מבינים שהן לא משקפות את המציאות.
אנשים מקבלים הרבה תשומת לב על איך שהם נראים. לפעמים זה גורם להם להרגיש שההערכה כלפיהם תלויה בעיקר במראה החיצוני שלהם, ולא בכישורים או בהישגים שלהם. כלומר, הרשתות החברתיות משדרות תחושת "הצלחה מיידית" – כל פעם שאנחנו מפרסמים משהו, אנחנו מקבלים לייקים, תגובות ושיתופים, והם נותנים לנו תחושה של ערך מיידי. התופעה נקראת "השפעת ההכרה המיידית", זו תחושת סיפוק, אבל היא גם יכולה ליצור תלות בכך, כי הרבה פעמים אנחנו מרגישים שצריך לקבל תשומת לב כל הזמן בשביל להרגיש טוב עם עצמנו. כשאנחנו מקבלים הרבה לייקים על תמונה של איך שאנחנו נראים, זה נותן לנו תחושת הצלחה, אבל זה גם משדר לנו שהדברים הכי חשובים הם המראה החיצוני. זואי בת 23 מתל אביב זמרת ויוצרת בגיל 21 התראיינה בערוץ 13 בנוגע להפרעות אכילה שהיא עברה. זואי מספרת שהכל התחיל בגיל 18, בתקופת הקורונה מתוך רצון להרזות ולחזור "פצצה" ללימודים. זואי מספרת כי ההפרעות התקיימו בהדרגה. תחילה בלנסות כל מיני דיאטות בלי מתוק או לא להוסיף רטבים לאוכל כמו קטשופ לדוגמא. והתדרדר לצמצום של עד שלוש ארוחות ביום בלי לנשנש בין לבין ואז ירד לשתי ארוחות ביום ואז גם לארוחה אחת ולבסוף ל-200 קלוריות תוך כדי רישום במחברת של מה אכלה ביום, כמה קלוריות זה מכיל ובכדי שהיא לא בטעות "תחרוג" ותאכל יותר מידי. מה שגרם לזואי תחילה לחשוב דברים כאלה על עצמה ועל הגוף שלה הייתה הסביבה. זואי זוכרת את עצמה בתור ילדה מלאה שקיבלה הערות במיוחד מאנשים שקרובים אליה כמו "את ממש שמנה ", "עוד אחד את אוכלת" ,"זה ממש מוגזם" ובעקבות זאת זואי הייתה מחביאה מתוקים ואוכלת בחדר לבד בלי שאף אחד יראה. מה שנחרט לה בזכרון לכל החיים וממש פגעה בה גם בילדות והפך גם לאחד הגורמים להפרעות האכילה שעברה מאוחר יותר .
זואי גם מספרת כי בזמן ההפרעות אכילה כל בחורה שראתה היא הייתה משווה בין הגוף שלה לגוף של אותה בחורה. מה שגרם לה לתחושת אשמה של אולי אכלתי יותר מידי, אך גם לרשתות החברתיות היה השפעה גדולה עם זאת. לדוגמא לראות דוגמניות ובנות יפיפיות בטיקטוק ובאינסטגרם ממש גרם לזואי לחוסר ביטחון. היא ניסתה להבין איך היא יכולה להיראות כמוהן. וזה לא נגמר רק שם, זה היה גם בחנויות בגדים כאשר פחדה לבקש מידה גדולה יותר, ובטלוויזיה שגם שם ראתה בחורות רזות ממנה.
בנוסף לכך אמא של זואי גם היא עברה הפרעות אכילה. מצד אחד היא הייתה אחד הגורמים שהוביל אותה להפרעות מכיוון שחיה בתחושה זהה לתחושותיה של זואי. ומצד שני זה גרם להוריה של זואי להבין מה היא עוברת ולתת לה את הטיפול הנכון, ''הם תמכו בי ,ישבו לצידי בארוחות לראות שאני אוכלת ודאגו לי לטיפולים ומה שצריך''.
מה שהכי עזר לזואי להתבגר על ההפרעות הם היו החברות שלה שגילו על זה והכריחו אותה לספר להורים שלה. החברות תמכו בה ודאגו לה כל התקופה הזאת, והמשפחה שלה דאגה שאף אחד לא יגיד לה מילה על הגוף ודאגו לה לפסיכולוגית ודיאטנית שיעזרו בתהליך. עם כל הטיפולים, העזרה והתמיכה זואי אומרת כי אי אפשר באמת להחלים מהפרעות אכילה לגמרי-"אני לא חושבת שבאמת אפשר להחלים מהפרעות אכילה פשוט ללמוד איך להתנהל איתם ולדעת איך לשלוט בהפרעה ולא שהיא תשלוט בך ".
כשהייתה צריכה לשתף במחשבות וברגשות שלה, זואי שיתפה רק את הפסיכולוגית שלה כי היא הרגישה שלא באמת יבינו אותה. כי הם לא יכולים לשים את עצמם בנעליים שלה וגם היא פחדה שזה ירתיע אותם והם יברחו ודווקא לדבר עם מישהו ניטרלי שלא מכיר אותה ואין לה שום עניין בלהשאיר אותו בחיים שלה היה יותר קל למרות שמצאה את עצמה גם עטברת הרבה פסיכולוגים כי הרבה מהן רצו ישר לשלוח אותה למיון בלי באמת להקשיב לבעיה שלה .
אם זואי הייתה רואה ילדה שעוברת אותו דבר היא הייתה אומרת לה שהיא מבינה אותה אבל הבן היחיד שצריך להיות לה אכפת ממה הוא חושב או איך היא נראית זאת רק היא ושתחשוב אם היא נכנסת לזה כי היא באמת רוצה להרזות או לעשות את השינוי הזה או שזה משהו שהסביבה גרמה לה לחשוב שהיא צריכה לעשות ושזאת לא בושה לבקש עזרה ולהעזר גם בחברים אם צריך.
מחקר חדש מצא כי השימוש באתרי המדיה החברתית, כמו אינסטגרם, טוויטר ופייסבוק, עלול לגרום לעשרות השפעות מזיקות וקשות לגולשים, כולל נזקים פיזיים ונפשיים, השפעות שליליות בתפוקה בעבודה או בלימודים ובעיות בפרטיות ובאבטחת חשבונו של הגולש.
אחת מההשפעות השליליות היא חשיפה מתמדת לתמונות ולתוכן שמציגים גוף "מושלם" מה שיכול לגרום לתחושת אי סיפוק . הרבה פעמים, במיוחד אצל בני נוער, זה יכול להוביל לדיכאון, חרדה, או אפילו הפרעות אכילה כמו אנורקסיה. אם כל הזמן אנחנו משווים את הגוף שלנו לתמונות האלה, זה יכול לגרום לנו לחשוב שאין לנו ערך אם אנחנו לא נראים כמו התמונות שאנחנו רואים ברשתות החברתיות. בראיון עם כפיר צעירה בת 25 מהצפון שעברה הפרעות אכילה , אירוע אונס והשפעות של הרשתות החברתיות בגיל 16 וחצי, כפיר סיפרה כי בגיל 16 וחצי כמה חודשים אחרי אירוע האונס שעברה התפתחה לה הפרעת אכילה מסוג אנורקסיה נרבוזה ולאט לאט זה התחיל להחמיר והיא הגיעה למצב מסכן חיים והתאשפזה במחלקה להפרעות אכילה. בהתחלה כפיר הרגישה שאין לה כל כך למי לפנות וכן רצתה לשתף את ההורים שלה תקופה ארוכה אחרי החליטה לשתף את הוריה. ''היה להם קשה לקבל את זה אבל הם הגיבו במאוד אמפטיות וישר לקחו אותי לטיפולים''.
עד היום כפיר עדיין משווה את הגוף שלה לאחרים גם על אף כל מה שהיא עברה. ברשתות החברתיות מידי יום עולים סרטונים של בנות שמעודדת הפרעות אכילה מה שגורם לכפיר לקושי לראות את הגוף שלה בצורה טובה. גורם נוסף לכך היא הפגיעה מינית שעברה, עם זאת הליווי שהיא מקבלת עכשיו מאוד עוזר לה להתגבר על כך. כפיר הגיעה לטיקטוק מתוך מסקנה שהסיקה לאחר האירועים שעברה- ''אני פשוט רוצה להפוך להיות סיפור הצלחה ולספר על ההצלחות שלי בטיקטוק''.
לסיכום, רשתות חברתיות משפיעות מאוד על איך אנחנו רואים את הגוף שלנו. מצד אחד, הן מציגות אידיאלים של יופי שמקשים עלינו להרגיש טוב עם עצמנו, ומצד שני, יש גם מגמות שמנסות לשנות את המצב ולקדם קבלה של גוף בכל הגדלים והצורות. חשוב להבין שכל מה שאנחנו רואים ברשתות החברתיות לא תמיד משקף את המציאות, ויש מקום לאהוב את עצמנו כמו שאנחנו. אם נזכור זאת, נוכל להתמודד טוב יותר עם הלחצים ולפתח דימוי גוף בריא וחיובי.
רשימת מקורות:
תגובות